שימי ידך בידי ונרקוד ריקוד
ארבעים שנה הלכתי במדבר, ולא במדבר כבני ישראל הלכתי אלא במקום עקרבים ונחשים, שם נולדתי, שם גדלתי, זה העולם שאליו הגעתי לאחר... הגלגול הקודם, הפעם הקודמת שהייתי כאן, ויתר הפעמים שאת כולן אינני זוכר ואינני יודע על מה אבל למדבר נולדתי, ואז אחרי ארבעים שנה הייתה יציאת מצרים, זו הפרטית שלי, ו...יצאתי ממצרים זה לקח כמה ימים וגיליתי למרירות לבבי עד כמה אני שקוע ב... מצרים
אז קודם כל הראו לי תפילין וטלית ושבת ובגלל שהשם יתברך ברא אותי סקרן ובמקביל גם תולעת ספרים התחלתי לקרוא כל מה שניקרה בדרכי, וככה מצאתי את עצמי עם כל דף ודף שקראתי שוקע יותר ויותר במציאות שמגדירה את הנוכחות הבלתי מתפשרת שלי ב... כן, במצרים, אז מה עושים עם זה, ארבעים שנה עברו מהסך הכולל, יש אנשים שיודעים סוגיות מהגמרא בעל פה, שלא לדבר על כאלו שיודעים דפים פרקים ומסכתות, כשהם הזיעו בבית המדרש איפה הייתי אני ? מה אני אמור לעשות עם כל זה ? מה יהיה עלי ? יש קונה עולמו בשעה אחת ? ומה יהיה איתי ? אז רבינו הקדוש אמר שיש תפילה בעולם ותשובה, אז אני מתפלל, מנסה לפחות, ואני קם לסליחות והולך למקווה ומניח תפילין ומתעטף בטלית ו... ו... ו... אבל מה יהיה איתי ? איך אזכה אני לגרום לבורא עולם נחת רוח ממני ? אז יש את עניין חיפוש הנקודות הטובות וגם את עניין ההתחלה מחדש, אבל מה יהיה איתי ? איתי, מה יהיה ? מה עם לימוד התורה ? מה עם קיום המצוות ? מה עם קדושה ? ככל שעובר הזמן, עוד יום ועוד יום אני רואה עד כמה אני פגום וכמה שום דבר לא ממש משתנה ורבינו שאמר שמעט זה גם טוב לא ידע שבשביל להאמין בזה אצטרך שיקרע עבורי ים סוף שוב פעם
טוב, עכשיו אנחנו לפני ראש השנה, יום של דין, מי מפחד ? ממה מפחדים ? אמונה ? יראת שמים ? מה זה ? מה אני עושה בכלל ? אתה מבין ? מה יהיה איתי ? יש בי כיסופים שהצדיק הכניס בי שקורעים את הלב שלי החוצה מהחזה וזה בלי טיפה אחת של שכל וחכמה, אני לא מבין כלום ולא יודע כלום אני רק יודע שיש בי געגועים נוראיים למשהו שאני לא יכול להגדיר אותו, יש בי חרטה על כל מה שהיה ועל כל מה שעשיתי [בלי להזכיר שמות ומקרים] הרצון הזה לשלמות וטוהר לא זרים לי, לפני כן אמרו שככה וככה משיגים שלום שלווה ושלמות אז החלטתי שאני אשכלל את זה ומצאתי את עצמי שקוע עמוק במדורי הקליפות, עכשיו אומרים שככה וככה משיגים את זה ואני מוצא שיש לי חור ענק בלב, מלא בצער וחרטה על כל מה שהיה ואיננו ובלי שום יכולת לשנות, אז מה עושים עם זה
תמיד אני מרגיש שאני הולך על קו דק מאד, אני מבין היום שדווקא גבול ודיוק ואיפוק זה שם המשחק, תמתין, טוב, אבל עד מתי ? עד מתי אהיה צריך להיות מבחוץ ? מלווה את כל זה תמיד העניין של : תשמע, אתה חסר הכרת הטוב, תראה כמה טוב קיבלת עם כל זה שהלכת הפוך מהדרך! למה אתה לא רוקד כל היום וצועק בקולי קולות, תודה ? תודה ותודה ותודה, אני מודה על הכול, אני יודע שזאת הדרך שבה הייתי צריך לצעוד כדי להגיע עד כאן, מעולה, אבל מה עכשיו ? לאן זה מוביל
השמים שמים להשם והארץ נתן לבני אדם ? אז למה תמיד הפנים לשמים ? מפה אני צריך להגיע לשם, עם המתנה ותפילה וציפיה לישועה, עם חיפוש אחר נקודות טובות והכרה שאני זה לבוש חדש להשם יתברך, עם כיסופים לטהרה ומוכנות להמתנה, עם רצון לקדושה והתאפקות וצבירת כוח להתמודדות מול הרע, עם הכרה שגם הרצונות דקדושה באים ממנו ושככה הוא רוצה, עם בקשת מחילה מעומקא דליבא ורצון אמיתי לשינוי והתחדשות
אני נוסע לאומן בראש השנה, אני נוסע לרבי נחמן מברסלב, אני נוסע להיות בקיבוץ הגדול עם עם ישראל, אני בא אליך אבא, קבל אותי אבא, רצה בי אבא, חבק אותי חזק, קח את הדמעות, קח את התקוות, קח את הגעגועים, ותן לנו חיים, קח אותי שאני שלך ותן לי אותך
אני זוכר שיר מהגן, האמא יושבת על הריצפה על הברכיים והילד שם את ידו בידה ומסתובב מסביבה ושר, שימי ידך בידי אני שלך ואת שלי, אתה בטח מכיר את השיר, תדע שאני כל כך מתגעגע אליך ורוצה לשים ידי בידך ולרקוד איתך שימי ידך בידי אני שלך ואתה שלי, מתי ? עוד כמה זמן ? אז בנתיים אני שר לך ולנפשי את השיר וממתין
שימי ידך בידי
אני שלך ואת שלי
שימי ידך בידי
אני שלך ואת שלי
הי הי גליה
בת הרים יפהפיה
הי הי גליה
בת הרים יפהפיה
אולי עוד כמה ימים, אולי בראש השנה הזה