יהודי הוא מעל לטבע
היום זכיתי להתעורר קצת מוקדם, הבית היה שקט, קול הנשימה הרכה של בני הבית נשמע בחרש, לקח לי כמה שניות להבין שאני ער וששום דבר לא כובל אותי יותר למיטה, דעתי עדיין לא שבה אלי לחלוטין כשיצאתי בזהירות מהמיטה כדי שלא תחרוק ותעיר את בני הקטן שנרדם לידי, אתמול בערב נרדמנו תוך כדי משחק בקוביות שלו ובציחקוקים בכל פעם שהוא מטפס עלי ומזנק ממני אל הכר, הרגשתי שמחה גדולה כשגיליתי שיש לי עוד שעתים עד תפילת שחרית, לאחר נטילת ידים שטיפת פנים וברכות השחר אספתי את עצמי ומספר חפצים תוך כדי נסיגה חרישית אל דלת הכניסה יצאתי ונעלתי את הדלת, שמתי יד על המזוזה והודתי לבורא עולם שזכיתי לצאת בלי עיקובים
נסעתי עטוף בצעיף ומעיל אל המקווה, לפני שנכנסתי הרמתי עיניים לשמים ואמרתי "אבא, תודה שזיכית אותי לקום מוקדם ולבוא לכאן" נכנסתי פנימה תוך כדי מילמול ה"לשם יחוד" שלפני הטבילה, תוך כדי הסרת הקסדה של הטוסטוס, המעיל והצעיף ראיתי בין ערימת הדיסקים התמידית דיסק אחד שאני מכיר כי פגשתי בו כבר ואספתי אותו אליי "זה בדיוק בשביל הבחור שדיברתי איתו אתמול - זה בעזרת השם יחזק ויקרב אותו" חשבתי והורדתי את החולצה הנעלים והופ... אני בפנים, המפגש עם המים הקפואים תמיד מעורר את הנשמה, רצונות של קדושה תמיד מקבלים גוון של התחדשות בתוך מימי המקווה "הרני מוסר לך אבא כל רצון כל כוונה כל מחשבה כל ראיה, הרחה, שמיעה, דיבור כל לעיסה כל טעימה כל פעימת לב כל תנועה של כל כדורית דם, שלי של אישתי של ילדי של כל התלויים בי של כל אלו שמשורש נשמתי, של כל ישראל אליך אבא שהכל יהיה כפי רצונך" טרח נגמר לי האוויר יצאתי מעל המים מתנשף לקחתי עוד נשימה עמוקה וצללתי שוב "יהי רצון מלפניך אבא שתחשב הטבילה שלי כאילו כל עם ישראל טובלים איתי והרי זאת אמת שיש בי מכל ישראל" זרמי המחשבות האלו, הבקשות הכיסופים מחממים את המים הקרים
והנה אני שוב על הטוסטוס בדרך ל"פינה שלי" כך אני קורא למקום שייחד לי הקדוש ברוך הוא, מקום מצויין מצא לי השם, זה ממש קרוב למקווה אם ממשיכים לתוך הרחוב ללא מוצא ויוצאים ממנו אל השביל שמאחורי הבתים מגיעים דרך שדרת הברושים שמובילה לשדות אל חלקה קטנה ונאה של פסק זמן נהדר, מפלצות הבטון לא הגיעו אליה אף על פי שאפשר לראות שעבור העתיד הרחוק כדי כבר עכשיו להתחיל להתפלל כדי לזכות לפינה שכזו או אחרת, נעצרתי כיביתי את הטוסטוס והחושך השקט של לפנות בוקר עטף אותי מיד "תודה לך אבא שזיכית אותי לקום מוקדם ללכת למקווה ולבוא לכאן כדי להתייחד איתך, כמה אתה טוב אלי ואל כל בני האדם, יהי רצון מלפניך אבא שתכניס בי מילים חמות ורבות כדי שאוכל לספר לך את כל מה שעובר עלי
אחרי כמה דקות של שיחה הכנסת בי את המחשבה שיהודי הוא מעל הטבע, הרי כל הבריאה כולה, זה אתה, הברושים והכוכבים והעננים האדומים שמתחילים להצטייר במזרח, הכול זה אתה, ההבל שעולה מהאדמה והריח הטוב של רגבי האדמה הרטובה והשמים שמתוחים למעלה מעל, הכול הכול זה אתה, כמה טוב אתה, מרגש עד דמעות, אתה, על כל עשב בראת מלאך שמכה בו ואומר לו גדל וישראל גדולים יותר מהמלאכים, אז מה קרה שאיבדנו את הממשלה
לעולם ישים אדם את אישתו לפני גופו, אז ברובד בסיסי כמובן שצריך להעדיף את הנוחות של האישה, הצרכים שלה וכו' לפני אלו של הבעל - כך על האיש להתיחס אל אישתו, קצת יותר בעמקות נדרשת מאיתנו כיהודים לקרוע מעלינו משהו בסיסי ועמוק שנטבע בנו, בכל ספרי נשמת התורה מדברים על כלי ואור, בא הרב אשלג עליו השלום והסביר לנו במילים פשוטות שכלי זה "הרצון לקבל לעצמו" והאור זה ההטבה, כמדברים על גוף האדם אין הכוונה לגוף הגשמי שלו, כמובן שיא הביטוי של הרצון לקבל לעצמו זה הגוף ההתגשמות המוחלטת של הרצון הזה הוא בגוף אבל השורש של זה הוא רוחני לגמרי ונשגב מאד, עכשיו מה נדרש ממני כיהודי ? שאשים את אשתי שהיא הנשמה שבי לפני גופי שהוא הרצון שלי לקבל לעצמי אבל איך אעשה את זה הרי מה שמגדיר אותי כישות, וזה בדיוק כל העניין, עלי לשים את אישתי לפני גופי, עלי להגביר את הרצונות של הנשמה לפני הרצונות של הגוף, וואי וואי זה קשה
טוב, נו יש לנו עד מאה ועשרים לעבוד על זה, מתי מתחילים ? עכשיו, עכשיו זה הזמן, עכשיו זה תמיד הזמן, "יהי רצון מלפניך אבא שנזכה לשמח אותך בכל דבר שאנו עושים ותגדיל את כוח נשמותינו על הרצונות האנוכיים שלנו" ואז התחלתי לשמוע את עצמי שר יבנה, יבנה אה אה, יבנה בית המקדש
???ומה איתך
אז מה אתה תקוע מול המחשב, קדימה לעבודה