|
הרב אהרון ישכיל מתוך הקונטרס חלוקי הנחל לרב יצחק ברייטר הי"ד
סדרת שיעורים שמקיפה נושאים שונים ורבים שהבסיס להם הוא הקונטרס של הרב יצחק ברייטר הי"ד מחסידי ברסלב בפולין שלפני השואה
|
באדיבות ערוץ "נ נח בשטח" ביו-טיוב
סיפורה של ברסלב בפולין - מתוך אתר נחלת צבי
עד שנת תרס"ה, למעלה ממאה שנה מאז היווסדה של התנועה לא הגיע שמעה של תנועת ברסלב לפולין, התנועה החלה מהכרות של אדם אחד, יחיד ומיוחד הרב יצחק ברייטר עם תורת רבנו וחסידי ברסלב. בזכותו הוצתה השלהבת האדירה של אלפי חסידי ברסלב בפולין, סיפור זה מופלא ומקורי וראוי להקדיש לכך פרק בפני עצמו
באחד מימי החורף של שנת תרס"ה היה הוגה בתורה בהתמדה בבית מדרשו של הרב צדוק הכהן בלובלין, במקום הייתה קיימת ספריה ענקית עם מלאי עצום של ספרים בכל תחומי היהדות, באחד הימים הבחין בספר "ליקוטי מוהר"ן" מרבנו, ללא שידע או שמע דבר על רבי נחמן מברסלב או על דרכה של חסידות ברסלב ותורתה. הוא פתח את הספר ושקע בלימוד במקום שנפתח לו, תורה זו המתחילה בוא אל פרעה (תורה ס"ד ח"א), מתייחסת לנושא סדר הבריאה עד להתהוות עולמנו, רבי יצחק עיין בתורה והתפעל מאוד, הוא חש כאילו המחבר מדבר ישירות אליו, ולבו נמשך לחיבור זה, במקום החליט לקבוע זמן ללימוד מתמשך בספר, ר' יצחק הצניע את הספר במקום סתר, כדי שתהיה לו גישה ישירה לספר, למחרת כאשר נגש למקום בו הניח את הספר וביקש לעיין בו שוב, הבחין ר' יצחק שהספר נעלם, למרות חיפושיו הרבים אחר הספר, הוא לא נמצא, גם לא היה לו כל דרך לברר אודות הספר, כיון שאפילו את שם הספר לא זכר. צערו היה כה רב, שהדבר טרד את מנוחת נפשו. הוא שפך את לבו לפני חברו הטוב ר' שמואל אליהו מנדליאיל, וסח לו את צערו וגילה את אוזניו, כי מצא ספר שאפילו את שמו אינו זוכר, אך הספר הנו מיוחד, והיות ורצה להגות בו החביאו במקום סתר, ומאוד תמוה בעיניו שמישהו ייגש למקום זה לקחת משם את הספר, ומאז נפשו נסערת ואינה יודעת מנוחה
לאחר כמה שבועות כאשר למד שוב באותו בית מדרש, נגש אליו אדם עם ספר ושאל אותו כבדרך אגב "יצחק, איזה ספר זה? השיב לו כלאחר יד "ספר"!, הלה הסתפק בתשובה זו, השאיר אצלו את הספר והלך, ר' יצחק עלעל בספר ועיניו הוארו, הספר הכיל שני ספרים כרוכים יחד, הספר השני היה ה"פרפראות לחכמה" (ספרו של ר' נחמן הרב מטשערין המפרש את הליקוטי מוהר"ן), ומיד הבחין שהספר הינו פירוש לספר שהוא מחפש - ליקוטי מוהר"ן. (ומיד סיפר בהתרגשות לידידו ר' שמואל על ההתפתחות, ואמר לו הרי זה מה שחפשתי). כעת הוא כבר ידע את זהות המחבר ואיזה ספר לחפש, כעבור זמן קצר השיג את הספר שיחות הר"ן, הספר הותיר בו רושם עז, ר' יצחק הוקסם מהעצות הבהירות, והדרך הנפלא של רבנו, ומיד החל משתף את חבריו וידידיו עם תגליתו, על הדרך המיוחדת שבספר זה, משאת נפשו העיקרית עדיין הייתה להשיג את הספר ליקוטי מוהר"ן, אותו ראה הראשון. משני ספרים אלו נודע לו כי המחבר מנוחתו בעיר "אומן". אולם כיון שלא הכיר את המקום, לא ידע כיצד להגות נכון את השם, במקום להגות את שם העיר אוּמן הוא הגה אותה אוֹמן, מסיבה זו חשב שהעיר נמצאת בארץ ישראל, וכשהיה משוחח עם חבריו היה מזכיר כך את שם העיר
התפנית באה, כאשר פעם בשיחתו עם חבריו עמד אדם אחד שהאזין לשיחתם ושמע איך הם מתייחסים לעיר אומן בהיגוי אוֹמן. טעות זו גרמה לו לגחך עליהם. 'כיצד הוגים אתם את שם העיר', "אני הייתי בעיר הזאת ושמה אוּמן, זוהי עיר באוקראינה באים לשם הרבה חסידים לפקוד את קברו של רבם הקבור בעיר". כך נודע לו שהעיר אומן היא באוקראינה שהייתה באותם ימים חלק מרוסיה
ר' יצחק שהיה להוט ביותר להכיר את חסידי ברסלב וליצור עמם קשר, רצה לשלוח מכתב ולשמוע מהחסידים, אך למי ישלח כאשר אינו מכיר שם איש? ר' יצחק החל לחשוב על דרכים כיצד להתכתב אתם, עד שעלה בלבו רעיון, הוא שיער שהספרים המודפסים בפולין מיוצאים לכל רחבי רוסיה, ר' יצחק פנה לבית הדפוס המקומי בלובלין, וצירף מכתב לספרים המיועדים לעיר אומן, על המכתב רשם עבור חסידי ברסלב באומן
ר' יצחק שהיה בעל רגש ויודע לשון שיגר להם מכתב מלא רגש, במכתב בקש מהם לשלוח לו את כל הספרים הקיימים, תמורת תשלום מלא, ובנוסף בקש מכל אחד מהם לכתוב לו דברי תורה וחסידות
המכתב הגיע לאומן באמצעו של חול המועד פסח, אל בעל חנות ספרים שכבר התרחק מהיהדות באותם ימים, בחנותו מכר לרוב ספרי חול, ומדי פעם מכר מעט ספרי קודש ותשמישי קדושה, להפתעתו הוא מבחין שלמשלוח מצורף מכתב הממוען עבור חסידי ברסלב בעיר. לא היה לו כל חשק לטרוח לחפש חסיד ברסלב ולא ידע מה יעשה עם המכתב, בהשגחה נפלאה לגמרי "במקרה" (אותיות רק מה') נכנס לחנותו הר' געצי (געצל) שהיה מצאצאיו של רבנו ובקש לקנות חבילת ציצית, בעל החנות שמח למסור לו את המכתב שהיה מיועד עבור החסידים. חסידי ברסלב באומן התרגשו מאוד לקריאת המכתב והבחינו שהכותב הוא אישיות דגולה, ואמת צרופה עומדת מאחורי המכתב. למרות שהמכתב הגיע בחול המועד ומעולם לא כתבו בחול המועד, החליטו לענות לו מיידית, בהחשיבם את הדבר למצווה עוברת (חולפת), חשובי החסידים צרפו כל אחד דברי תורה וחיזוק, ושלחו את המכתב לתעודתו. הכתובת אותה רשם לשגר את המכתב נאלנטשוב, הייתה עיירה קטנה הסמוכה ללובלין שם גרו חמיו וחמותו, באותה עת התגורר אצלם, בחג הפסח שהה אצל אביו בלובלין, וכאשר חזר לאחר החג לנאלנטשוב, ביקש לדעת אם הגיע עבורו מכתב, אך אף אחד מבני הבית לא ידע לעזור לו במידע כל שהוא. הוא יצא למרפסת לפוש, בינתיים הוריקה חמותו את הארגז כביסה מהלבנים שהצטברו בחג בכדי לכבסם, בתוך כך נפל מכתב אחד מתוך הארגז, מסקרנות הרים את המכתב לראות מהו, להפתעתו ראה שזה המכתב שנשלח אליו מאומן, ונתגלגל לכאן, ואף אחד לא הבחין בהעלמות המכתב, הוא קרא את המכתב בהתפעלות ובשקיקה. במיוחד הרשימו אותו מילותיו של החסיד ר' שמשון ברסקי שכתב לו בזה"ל: "אם יזכה להגיע למחננו יזכה להבחין בין האמת לשקר". בר"ה תשס"ו כבר נסע לאומן, וכך התוודע לדרכם המאירה של חסידי ברסלב. לאחר שנה כבר נסעו עמו שבעה אנשים וכך מדי שנה נוספו עוד ועוד אנשים שהצטרפו אליו
אלו שהכירו את ר' יצחק העידו כי אנשים הוקסמו ונמשכו אחר אישיותו כמו בכוח מגנטי, בהיותו נחון ברטוריקה ובכושר דיבור נדירים, הוא מצא מסילות ללבות השומעים. היה מוסר שיעורים קבועים בשבתות שהלהיבו והדהימו את שומעיהם, ורבים נמשכו אחריו לתורתו של רבנו. הוא ריכז מסביבו חוג אנשים שהתעלו בעבודת ה', קבוצה זו הקפידה שלא יעבור עליהם יום אחד ללא התבודדות. בזכותו, התנועה גדלה והתעצמה, ותוך כמה עשרות שנים מנתה אלפי חסידים שהצטרפו אליה מכל חוגי החסידים בפולין.
רבים מציינים בפליאה את העובדה שלמרות היותו הרוח החיה מאחורי ההתעצמות החסידית בפולין, לא ייחס ר' יצחק לעצמו שום תארים או גינוני כבוד אחרים, הליכתו ופעולותיו, כמו גם עבודותיו המופלאות, הן בלימודיו לפני ציבור שומעים, והן תפילותיו לפני בוראו, נעשו כולם בטבעיות, כאחד מן השורה. כה צנוע וענותן היה, שמבלי משים נשתגר שמו בפי הבריות "יצחק", ללא כל תואר כבוד, זאת למרות שאלפים רבים היו מתלמידיו ושומעי לקחו, והכירו בו שהוא חשוב ונעלה מהם לאין מונים. הייתה זו התחושה שהעניק בהתנהגותו הפשטנית, שגרמה לסובבים שלא להבחין בגדלותו האמתית, למרות ידיעתם בכך. גם המעטים שהקפידו לקרוא לו ר' יצחק, עשו זאת כאילו בעל כרחם, כשר' יצחק מצידו נותן תחושה שהוא שווה בין שווים
במלחמת העולם הראשונה, כאשר העולם היה מסוגר ולא היה כל אפשרות להגיע לאומן, יזם ר' יצחק את ייסוד הקיבוץ של ראש השנה בוורשה עיר הבירה של פולין. אח"כ נוסד גם קיבוץ בלובלין, ר' מאיר שפירא מלובלין- ראש ישיבת חכמי לובלין ויוזם "הדף היומי", העריץ ביותר את חסידי ברסלב, ואפשר לר' העשקע פאצינובסקי, מהעיר פיטערקוב, להעמיד לרשותם את בית הכנסת עבור הקבוץ בראש השנה ולקיים את התפילות בישיבתו, לעתים אף הצטרף לתפילות. בעלי התפילות בלובלין היו אנשי תום ויושר. הר' ישראל דוד גרינהוז היה מתפלל את תפילת מוסף של ראש השנה, קולו היה נעים וערב לאוזן, לערבית ושחרית התפלל הר' שלמה יהודה הופמן שנחון בקול רם ועז, הקול היה חודר ללב ועורר את כולם לתשובה
ר' יצחק ברייטר נלקח בשנת תש"ג למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצח באכזריות על ידי הנאצים הארורים, יחד עם צאצאיו ועוד אלפי חסידי ברסלב. יקום ה' דמו ודם כל יהודי פולין קרבנות שנות הזעם. לאחר השואה לא נשאר לר' יצחק צאצאים, אך השאיר אחריו ברכה קונטרס סדר יומו של חסיד ברסלב ערוך על פי משנתו של רבנו, ומסודר לפי סדר היום. את הקונטרס הוא מתחיל: "בעזהי"ת, סדר היום, עפ"י דעת וספרי אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל מברסלב
רֵע נוסף הראוי להתייחסות מיוחדת הוא הרב אריה לייב ציגלמאן אשר אף הוא היה בר אוריין ועמיתו של הר' יצחק ברייטר, ר' אריה לייב השקיע את כל מרצו בהדפסת והפצת ספרי רבנו והדפיס למעלה משבעים וחמשה אלף ספרים, כמעט ללא אמצעים כשעול עצום של חובות רובץ על כתפו תדיר, שניהם היו מוסרים שיעורים ברבים מספרי רבנו בקבוץ הגדול בעיר וורשה
אישים בולטים נוספים היו הר' יצחק אוטווצקר, שם משפחתו היה קראקובסקי, תחילה התגורר בעיר לודז' הפולנית, עקב חולשתו עקר לעיר אוטוצק, על שם עיר זו, כונה ר' יצחק אוטווצקר, רבי יצחק היה גאון עצום ותלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי היה שגור בפיו, גם היה בקי בתורת הנסתר, בזוהר ובכתבי האריז"ל ועסק הרבה בתפילה ובהתבודדות, מרבית אנשי עיר לודז' התקרבו על ידו.
ברשימותיהם של חסידי ברסלב יוצאי פולין מציינים גם בהתרגשות את "איש המופת הגדול שבאנשי שלומנו מפולניה ה"ה הגאון האדיר כש"ת ר' מרדכי הלברשטאם מו"ץ דעיר סוקולוב זי"ע והוא היה הראשון שבכל אנשי פולין בהתקרבותו לדעת רבנו ז"ל, וקיבל את סמיכתו מהרה"ג ר' יושע בר מבריסק
מרשימותיהם עולה גם כי לפני מלחמת העולם השנייה, הייתה קיימת בפולין ישיבה מיוחדת לחסידי ברסלב בעיר אוסטרווצע, בראש הישיבה עמד הרה"ג ר' אברהם יצחק (ור' משה מנחם ווינברג) שהיה תלמידו של החפץ חיים
עם המשפחות ששרדו מהשואה האיומה, נמנים המשפחות המפורסמות: הר' יצחק גלבך ז"ל שהיה תלמידו של הקדוש ר' אלחנן וסרמן הי"ד בישיבת ברנוביץ' והוגלה לסיביר לחמש שנות גלות בסביר, זכה להתחתן עם מרת שרה תחיה, נכדה דור שישי ל-שרה בת רבנו הקדוש. הר' יעקב עזריאל (זליג) אורלנצ'יק ז"ל, אשר עלה לארץ שנים ספורות לפני עלות הכורת על אדמת פולין (ברשימותיו מצאנו תיעוד לחסידות ברסלב בפולין). הר"ר בירך רובינזהון ז"ל, ששרד את המלחמה והיגר לארצות הברית. הר"ר שמעון ברגשטיין ז"ל, הקים את ישיבת ברסלב בבני ברק. ר' מוטל יגנליק. ויבלחט"א הר' משה צוקר הי"ו, ועוד